כרטיס אגדה
אל תישן לבד בבית, אומרת האזהרה הישנה — והיא תאחוז בך. התלמוד אומר זאת בפשטות. בשבת קנ״א ע״ב אומר רבי חנינא שכל הישן בבית יחידי — לילית אוחזתו. יותר מאלף שנה תלו אימהות קמעות מעל עריסות מפניה.
האגדה
שמה מופיע בתנ״ך פעם אחת בלבד. בישעיהו ל״ד:י״ד שוכבת אדום בחורבותיה: ציים פוגשים איים, שעיר קורא לרעהו, והלילית מוצאת שם מנוח. המתרגמים מעולם לא הסכימו מהי. תרגום המלך ג׳יימס עשה ממנה ״ינשוף צורח״. חוקרים מקשרים בדרך כלל את המילה לשדי־לילה של לחשי מסופוטמיה.
החכמים הכירו אותה טוב יותר. יש לה שיער ארוך ופראי (עירובין ק׳ ע״ב). לדמות לילית יש כנפיים ופני אדם (נידה כ״ד ע״ב). יש לה בן, חורמין, שרבה טען שראה אותו רץ על חומות מחוזא (בבא בתרא ע״ג ע״א).
הסיפור שכולם מספרים מגיע הרבה יותר מאוחר. הוא מאלפא ביתא דבן סירא, טקסט מימי הביניים המוזר ולעיתים סאטירי. אלוהים יוצר את לילית מן האדמה, כשם שיצר את אדם. כשאדם מתעקש שתשכב תחתיו, היא מסרבת: נוצרו מאותה אדמה, ולכן הם שווים. היא מבטאת את השם המפורש ופורחת. שלושה מלאכים, סנוי, סנסנוי וסמנגלוף, רודפים אחריה עד הים. היא אינה שבה. במקום זאת היא כורתת ברית: בכל מקום שתראה את שמותיהם או דמויותיהם — תחוס על הילד. לכן נכתבו שלושת השמות על קמעות לידה.
גרסאות
- שלהי העת העתיקה: קערות השבעה ארמיות שנקברו תחת בתים במסופוטמיה כובלות ומגרשות ליליתות.
- קבלה: טקסטים מיסטיים מאוחרים עושים ממנה מלכת ממלכת השדים ובת זוגו של סמאל.
- המודרנה: פמיניסטיות יהודיות תבעו אותה מחדש כאישה שלא נכנעה. כתב העת Lilith נטל את שמה ב־1976.
מה שהפנטזיה מבינה נכון / מה שהיא מחמיצה
מבינה נכון: הסירוב, הכנפיים והשיער, אחיזתה בלילה, הסכנה לילודים, והברית שנכרתה עם המלאכים.
מחמיצה: בשכבות הקדומות ביותר היא אינה מלכה מפתה. היא סכנת בית, מישהי שמגנים מפניה על עריסה. סיפור ״האישה הראשונה״ הוא מימי הביניים, ומקורו נקרא בחלקו כפרודיה. הגיבורה הפמיניסטית הסרבנית היא קריאה מודרנית. הקריאה הזו חזקה — אך היא מודרנית, והמקור עצמו מוזר ומפחיד יותר.