כרטיס אגדה
הוא הרג שבעה חתנים בשבע לילות כלולות. בספר טוביה נישאה שרה מאקבתנא שבע פעמים, וכל בעל מת לפני שנגע בה. השפחות מלעיגות עליה שחנקה אותם. הרוצח הוא אשמדאי, ״הרוח הרעה״ (טוביה ג׳:ח).
האגדה
בטוביה שומעת השמים את תפילת שרה ושולחת את המלאך רפאל, בתחפושת קרוב נוסע, לכבילת השד (ג׳:י״ז). בדרך תופס הצעיר טוביה דג, ורפאל אומר לו לשמור את לבו, כבדו ומררתו. בליל הכלולות שורף טוביה את הלב והכבד, והעשן מגרש את הרוח ״עד קצות מצרים, והמלאך כבלו״ (ח׳:ג).
התלמוד עושה ממנו מלך. אשמדאי מלכא דשידי (גיטין ס״ח ע״א; פסחים ק״י ע״א) חי על הר ליד באר שהוא חותם בכל יום. שלמה זקוק לשמיר, יצור שבודק אבן, כי אין ברזל רשאי לחתוך את אבני המקדש. הוא שולח את בניהו בן יהוידע עם שרשרת וטבעת חקוקות בשם, ועם גיזות ונאדות יין. בניהו מרוקן את הבאר, ממלאה יין, וכובל את השד השיכור.
השד בדרך חכם באופן בלתי־צפוי. אשמדאי בוכה בחתונה וצוחק על אדם שמזמין נעליים לשבע שנים — כי הוא יודע כמה מעט זמן נותר לשניהם. הוא אומר לשלמה שהשמיר שייך לשר הים, המוסר אותו רק להופאי.
ואז באה ההפיכה (גיטין ס״ח ע״ב). שלמה שואל במה גדולים השדים מבני אדם. אשמדאי אומר שיראה לו אם שלמה יסיר את השרשרת ויתן את הטבעת. שלמה עושה. השד בולע את הטבעת, מותח כנף אחת לשמים ואחת לארץ, זורק את שלמה ארבע מאות פרסה, ויושב על כסאו.
גרסאות
- צוואת שלמה: אשמדיוס נחקר ונכבד לעבוד במקדש.
- אטימולוגיה: חוקרים מקשרים בדרך כלל את השם ל־aēshma האווסטית, שד הזעם.
- לסאז׳ (1707): שד שנון המרים את גגות מדריד.
מה שהפנטזיה מבינה נכון / מה שהיא מחמיצה
מבינה נכון: שד של תאווה ונישואין, דרגה מלכותית, וכבילה בשמות ובטבעות.
מחמיצה: אשמדאי התלמודי אינו גס. הוא אירוני, נבואי וכמעט חכם, והוא חושף את הבל הבלים של החכם שבמלכים. הוא ערמומי שמנצח בוויכוח.